החלטה בתיק בר"ע 43148-11-12

1.           לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב     (השופטת חנה טרכטינגוט; ב"ל 5801/05) מיום 6.11.12, בה נדחתה בקשת        המבקש למינוי מומחה רפואי אחר.

2.         בבית הדין האזורי מתבררת תביעת המבקש להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה. זאת עקב חשיפתו לרעש מזיק במשך 25 שנים (1969-1994) במהלך עבודתו כמכונאי מטוסי סילון בתעשייה האווירית. בית הדין האזורי מינה כמומחה רפואי מטעמו את ד"ר מיכאל ביזר, מומחה יועץ רפואי בתחום א.א.ג. (להלן - המומחה), לשם מתן חוות דעת בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של המבקש לרעש לבין פגיעה בשמיעה והתלונות על טנטון. ביום 24.2.11 הגיש המומחה את חוות דעתו. בית הדין האזורי דחה את שתי בקשות  המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה שונות. בקשת המבקש למתן הוראות למומחה להבהיר את חוות דעתו נדחתה אף היא בהחלטת בית הדין קמא מיום 4.1.12. זאת מן הטעם שמדובר בעצם בבקשה שלישית לשאלות הבהרה, ואין לה מקום. על החלטה זו הגיש המבקש בקשתו הראשונה לרשות ערעור לבית דין זה (בר"ע 18389-01-12). בפסק דינו של בית דין זה, מיום 30.5.12, ניתנה רשות ערעור ועניינו של המבקש הוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפנה למומחה את שאלות ההבהרה המבוקשות, בבקשת המבקש מיום 30.11.11, תוך הפניית תשומת לב המומחה כי יש לבחון את העניין על פי תורת המיקרוטראומה והוראות הדין הקודמות שהיו קבועות בסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק).

3.         בהתאם לאמור הועברו למומחה, ביום 19.7.12, שאלות הבהרה. בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 28.8.12, ציין המומחה כי בדיקת השמיעה שבוצעה למבקש בסוף שנת 1997, אומנם אינה תקינה משום שהיא אינה מביאה את ערכי הובלת העצם, אך מאידך היא סמוכה ביותר לתאריך הפסקת החשיפה לרעש מזיק  (כ- 3 שנים לאחר הפסקת עבודתו). באשר לבדיקות אחרות כעשר שנים לאחר הפסקת החשיפה לרעש, קבע המומחה כי ערכן ביחס למחלת המקצוע של המבקש קלוש ביותר. לדעת המומחה הבדיקה הראשונה משנת 1997 כפי הנראה תקינה ולכן אין כל נכות גם לפי תורת המיקרוטראומה. לאור זאת הגיש המבקש, ביום 23.9.12, בקשה שנייה למינוי מומחה רפואי אחר.

4.        בהחלטת בית הדין האזורי, מיום 6.11.12, נקבע כי אין מקום להיעתר   לבקשה. בית הדין קבע כי המומחה השיב על שאלת ההבהרה ונימק סיבת    הסתמכותו על הבדיקה הראשונה. לדעת בית הדין אין רלבנטיות לקביעת     המומחה בדבר העדר נכות על פי הבדיקה משנת 1997 וכי אין בקביעה זו טעם לפסילה. 

      על החלטה זו הגיש המבקש הבקשה השניה לרשות ערעור שבפני.

5.        בבקשה לרשות ערעור נטען כי יש לפסול את חוות דעת המומחה מהטעם שהיא מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה ואינה עומדת בתנאי הפסיקה לעניין קביעת הקשר הסיבתי. לטענת המבקש, המומחה היה ספקן עד מאוד לגבי תקינותה של השמיעה ולגבי הקשר סיבתי, וספק זה קיבל ביטוי בתשובתו הלא חד משמעית לפיה "השמיעה כפי הנראה תקינה". לטענתו, חוות הדעת המנוסחת בלשון של "כפי הנראה", אין בה וודאות מספקת לקביעה של העדר קשר סיבתי וכי קביעתו של המומחה ש"אין כאן משום נכות" מצדיקה פסילת חוות דעתו, משום שהמומחה התבקש לחוות עמדתו בענין הקשר הסיבתי ולא באשר להיקף הנכות. לטענתו, לא יעלה על הדעת שהעדר קשר סיבתי יקבע על סמך הביטוי "כפי הנראה השמיעה תקינה", וזאת בהתעלמות מוחלטת משנץ התדירויות 6000 הרץ שהוא אופייני לפגיעת בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. לטענת המבקש, אין זה סביר לצפות מהמומחה כי לאחר שגיבש דעתו, לפיה לא נותרה נכות כתוצאה מחשיפה לרעש, הן בחוות הדעת והן במענה לשאלות ההבהרה, הוא ישנה ממסקנתו כאשר הוא נדרש להתייחס לתיק בפעם השלישית על ידי הפניית שאלות הבהרה נוספות. המבקש טען כי מצבו אכן מזכה בנכות צמיתה בגין ירידה בשמיעה וטנטון וכזו נקבעה במסגרת נכות כללית ומכל מקום הספק של המומחה לגבי תקינות שמיעה צריכה לבוא לטובת המבקש ולא לרעתו. לטענת המבקש, משהמומחה לא הצליח ליישב הסתירות וההנחות בחוות דעתו, יש הצדקה למינוי מומחה אחר.

6.        לאחר שנתתי דעתי לבקשה לרשות ערעור על כלל החומר המונח בפני, באתי לכלל מסקנה כי אין צידוק למתן רשות ערעור בבקשה. כידוע, מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה וכי נדרש טעם ממשי לפסילת מומחה ( הנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13.4.10, סעיף 18), כמו - התעלמות חוזרת ונשנית מן המסכת העובדתית למרות ששימת הלב הופנתה לנסיבותיה, או התקבעות בדעה מסוימת חרף הנחיה המשפטית שניתנה, או פגם אישי שנפל בנותן חוות דעת לבית הדין. בעיקרו של דבר, הטעמים בהם יחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש, דומים לטעמים בגינם יש למנות מומחה רפואי אחר בשלב ההכרה בפגיעה כפגיעת עבודה (עב"ל 421-09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון, ניתן ביום 8.3.10).

7.        במקרה שלפני, המומחה השיב לשאלות בית הדין וקבע מסקנותיו. המומחה הסביר מדוע הוא מסתמך על הבדיקה הראשונה, אשר היתה הסמוכה יותר לחשיפה לרעש. המומחה ציין כי הוא מתייחס למכלול הפרמטרים בבדיקה, לרבות נסיונות האגרבציה של המבקש. מעיון בבדיקת השמיעה מיום 28.9.97 עולה כי על שני הדברים לא קיים שנץ המעיד על חשיפה לרעש. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נתמלא אחד מן הטעמים החריגים המצדיקים מינוי מומחה אחר. משאלו הם פני  הדברים, אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי וליתן רשות הערעור.

8.        סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ז כסלו תשע"ג ( 11 דצמבר 2012 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: